<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן צ"ג</h1>
<h2>דף ז.</h2>
וסוכה שיש לה ב' דפנות כהלכתן כלומ' כמין גםא) ב) עושה פס טפח ומשהו ומעמידו בפחות משלשה סמוך לדופן ועושה לו צורת הפתח לגמור את הדופן השלישי קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן, ושתי דפנו' כמו מבוי צריך לעשות דופן מארבעה ומשהו ומעמידו בפחות מג' לדופן ועוש' לו צורת פתח. [סמ"ק סימן צ"ג]. א)גכזה ד. ב)גונהגו העולם לעשות מחיצות שלימות לפי שאין הכל בקיאין לעשות בענין זה. ומה שנהגו העולם לעשות כל הארבע מחיצות מיריעו' של סדינין בלא שום (ערמה) [ערבה] אין נכון אע"פ שקושרן בטוב משום דזמנין דמנתקי ולאו אדעתייהו והוי לה מחיצה שאינה עומדת ברוח דלא שמה מחיצה. והרוצה לעשות בסדינין בלא ערבה טוב שיארוג במחיצות קנים פחות מג'.
סוכה שיש בה פתחים וחלונות בעשר ניתרת בצורת פתחא) אבל יותר מעש' צריך שיהא העומד מרובה על הפרוץ או פרוץ כעומד ולא מהני צורת פתחוב). [סמ"ק סימן צ"ג]. א) אף על פי שהפרוץ מרוב' ובלב' שיהא הפתחים עשויין כמין צור' הפתח דהיינו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן ולא מן הצד. ב) ומיהו לרב יוסף דאמר פ' קמא דערובין מדברי רבינו נלמוד חצר שרובה פתחים וחלונות אינה נתרת בצורת פתח לפי זה אפי' בעשר נמי לא מהני צורת הפתח כיון דפרוץ מרובה ע"כ נכון לעשות מחיצות גמורות שיהיה עומד מרובה לאפוקי נפשי' מפלוגתא.
<h2>דף ט:</h2>
תנו רבנן בסכת תשבו ולא בסוכה שתחת סוכה ולא בסוכה שתחת אילן ולא בסכה שתחת הבית. ומחסרון הו"או קא דריש. פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר פסולה, אבל לנאותה אם הוא בתוך ד' טפחים לגג כשרה ויש מפרשים מפני הנשר שלא יפלו העלין ויהיה חמתה מרובה מצילתה אבל מפני העלין שלא יפלו על השלחן הוי כלנאותה וכשירהא) ונויי סוכה אין ממעטין בסוכה. [סמ"ק סימן צ"ג]. א) ומתוך פ"ה משמע שגם בענין זה פשיטא דפסול וכן נרא' למשי"ח.
<h2>דף י:</h2>
ומסקינן דמותר לישן בכילה בסוכה כשאין לה גג טפח אבל יש לה גג טפח אסור רק למצטערא) ואסור להסתפק מנויי סוכה כל ז' ומעצי סוכה עד מוצאי י"ט האחרון של חג אך בנויי סוכה מהני תנאהב) אם אמר מערב יום טוב אינו בודל מהם כל בין השמשותג) ובעצים לא מהני תנאה דעל כרחו יבדל מהם בין השמשות משום סתירת אהל, אפי' נפלה הסוכ' אסור ליקח מהם כדמוכח בביצה פ' המבי' [ל' ע"ב] לפירוש ר"י. [סמ"ק סימן צ"ג]. א) כגון מפני הזבובים. ב) ש"ע סימן תרל"ח בזמן הזה אין נוהגין להתנות בנויין התלויין בסכך אבל נויין שנותנין בדפנות כגון סדינין המצויירין נוהגין לטלטלם מפני הגשמים אף בלא תנאי ומ"מ טוב להתנות עליהם. ג) אבל תנאי אחר לא מהני וא"כ נראה שאותם תנאי' שאומרים אני מתנה לאכול מן הפירות אם יפלו אינו מועיל כלו' ודוק' לכשיפלו אבל לקח בעוד' בסוכה לא מהני שום תנאה משום בזויי מצו' כדאיתא בתוספתא ואע"ג דאיכא דדחי לה מ"מ נכון להחמיר. ולפעמים שייך ביה נמי טעמא דמוקצה ותרתי טעמי ביזויי ומוקצה צריכי דאי לאו טעמא דמוקצה בשמיני עצרת היו פירות סוכה מותרין דמשום בזויי מצוה ליכא דהא נגמרה מצותה. ואי לאו טעמא דבזויי בחש"מ היו מותרים לאכלה וללקטם מן הסכך דאיסור מוקצה ליכא דאין שום מוקצה בחול המועד. וכן נמי איכא לתרוצי היכא דלא התנה מעי"ט ונפלו בי"ט דמשו' ביזויי מצוה ליכא דהא נפלו אבל משום מוקצה איכא דלא התנה.
<h2>דף יא.</h2>
ואיזה סכך פסול מחובר או דבר המקבל טומאהא) או דבר שאין גידולו מן הארץ כגון עורות של בהמות ואפילו מחוסרין מלאכה שאין מקבלין טומאה או חבילי קש או חבילי עצים וכל אגד שאינו עשוי לטלטול אינו אגד, וכן אגד העשוי בידי שמים לא שמיה אגד ואגד דחד לא שמיה אגד. [סמ"ק סימן צ"ג]. א) רבינו יחיאל היה נוהג היתר לכסו' הסוכה מפניי"ל (ס"א בענבי"ל) והיה מחזיק האוסרי' לשוטים ואומר כי אינו מאכל אדם כלל לא הירק ולא הזרע זולתי לרפוא' וגם הר"רש מאיוורא הודה לו.
<h2>דף יד.</h2>
ונסרים שיש ברחבם ד' טפחים אף על פי שאין מקבלין טומאה פסולין לסכך בהם משום גזירת תקרהא) ותקרה שאין עליה מעזיבה מפקפק הנסרים כולם או נוטל אחדב) מבנתים ואומר השר מקוצי דדוקא כשהוא מסכך על גביו אבל אם הוא מסכך מתחתיו צריך ליטול הכל שסכך פוסל כל מה שתחתיוג). [סמ"ק סימן צ"ג]. א) אבל פחות מד' מותר לסכך בהם אך מכל מקום צריך לעשות הסכך בענין עראי שיוכלו הגשמים לירד בתוכה כדמפרש בתוס' דפרק קמא וע"כ נהגו העולם לכסות הסוכה בערב' או בגמי או בכיוצא בהן ולא בנסרים כלל. ואפילו פחותים מד' דליכא משום גזירת תקרה משום דלמא אתי למטעי לסכך בענין קביעו' שלא ירדו שם גשמים. ב) העושה סוכתו תחת הגג בתוך הבית ואחר שסיכך הסיר התקרה כשירה ואין בזה תעשה ולא מן העשוי כיון שגוף הסכך נעשה בהכשר. ג) ולפי פי' השר מקוצי העושה סוכה בביתו צריך להסיר כל הנסרים שבגג שקורין לאט"ש כיון שהוא מסכך תחת הגג. אבל אם הוא מסכך על הגג עצמו אז סגי בנוטל אחד מבנתיים רק יזהר שלא יעשה סוכה אחרת תחת הגג דא"כ הוי סוכה תחת סוכה. ומורי הר' יחיאל שהלך לעכו היה נוהג כשהיה עושה סוכתו בבית תחת הגג היה זוקף ערבה מן הסכך עד הגג כדי לערב הב' סככים יחד להיות הכל סכך אחד אבל כשהם זה בצד זה אם הסכך כשר רבה על הפסול כשר' או אפילו כמותו כשרה כרב פפא דפסקי' בערובין כותיה.
<h2>דף יז.</h2>
סכך המרוחק מן הדפנות ג' טפחים פסול, ובית שנפחת באמצ' וסכך במקום הפחת וסביב סביב סמוך לכותלים יש סכך פסול שהוא מן הגג עצמו, וכן סוכה שהקיפוה בסכך פסול והסכך כשר באמצע ועתה מפסיק הסכך פסול בין הסכך כשר והדפנות אם הסכך פסול פחות מד' אמות כשרה, דאמרינן דופן עקומה עד ארבע אמות ומכל מקום אין ישנים תחת הסכך פסולא) ולא תחת האויר אפילו פחות מג' טפחים. סכך פסול פוסל באמצע בד' טפחים ב). [סמ"ק סימן צ"ג]. א) ש"ע כל זמן שיש בו ד' טפחים. ב) פוסל כל הסוכה ואפילו תחת הסכך כשר וה"מ כשהסכך פסול הולך לאורך הסוכה מדופן האמצעי עד הפתח ובסכה שאין לה כ"א ג' דפנות דהשתא כיון דהסכך פסול דארבעה מבדיל ומפסי' באמצע לא נשאר לכל צד כי אם ב' דפנות ואפילו יש בכל צד וצד שיעור הכשר סוכה דהיינו ז' טפחים ומכל מקום פסול כיון דליכא אלא ב' דפנות דאנן ג' בעינן ב' כהלכתה ושלישית אפילו טפח צורת הפתח עמו אבל אם הסכך פסול הולך מדופן דרומי לדופן צפוני אם נשאר כדי הכשר סוכה לצד דופן האמצעי כשרה שם לפי שיש לה שם ג' מחיצות אבל לצד הפתח פסול כסוכה שאין לה כי אם ב' דפנות משום דליכא כי אם דופן אחד לכל צד אך אם חוזר ומתחבר הסכך של צד הפתח עם הסכך של דופן האמצעי כגון הסכך פסול אינו לכל רוחב הסוכה אז כשרה כל הסוכה. אפילו לצד הפתח אף על גב דליכא שם ג' דפנות מידי דהוי אפסל היוצא מן הסוכ' דנדון כסוכ' רק שיהא שיעור הכשר סוכה לצד דופן האמצעי כדפירש התו' בסוף פרק קמא. אך עכ"פ תחת הסכך פסול עצמו אין אוכלין ואין ישנים תחתיו.
<h2>דף כב.</h2>
סוכה המדולדלת כשרה פי' קנה עולה קנה יורדא), סוכה שאין לה גג פסולה וסוכה עגולה אם יש בתוכה כדי לרבע ז' טפחים על ז' כשרה אף על פי שאין לה זויות. [סמ"ק סימן צ"ג]. א) ש"ע ובלבד שלא יהא בין העולה ויורד שלשה טפחים.
<h2>דף כה.</h2>
חול' ומשמשיהם פטורין מן הסכהא) אפי' לא חש אלא בעיניו או בראשו ומצטערב) הוא פטו' ומשמשי' חייבים, אבל חייב בסוכה חתן וכל שושביניוג) פטורין שלוחי מצו' פטורין מן הסוכ' הולכי דרכי'ד) ביו' פטורין ביו'ה) וחייבי' בלילה הולכי דרכים בליל' פטורין בלילה וחייבין ביו'ו) שומרי גנות ופרדסי' פטורין בין ביו' בין בלילהז). [סמ"ק סימן צ"ג]. א) ש"ע י"א שאינם פטורים אלא כשהחולה צריך להן. ב) ומהו מצטער כגון מחמת סרחון וכיוצא בו נראה דדוקא לישן (ש"ע בליל ראשון אוכל שם כזי' אפי' אם הוא מצטער ושאר חילוקי דין זה ע"ש) אבל לאכול לא מדאמר רבא שרא ליה לרב אדא למיגני חוץ לסוכה משו' סרח' דגרגושתא ולא קאמר למיכל ושמא משום דאכילה אינה רק לפי שעה. ג) ש"ע וכל בני החופ' כל ז' ימי המשת'. ד) שם ועיין בתוספו' מהו הולכי דרכי'. ה) וליכא למימר היאך יפט' מן המצוה בשביל דרך הרשות כיון דכתיב תשבו כעין תדורו מה דירתו אדם מניח עבור צרכיו אף סוכה נמי מניח עבור צרכיו. ו) ש"ע אם מוצא סוכה. ז) זהו סמך לאותם העושין יין בין הגוים שאינם עושין סוכה כלל לא ביום ולא בלילה מפני שצריכין לשמו' היין משום ניסוך.
<h2>דף כח.</h2>
נשים ועבדים וקטנים הצריכי' לאמן פטורי' מן הסוכ'. ומהו קטן צריך לאמו דקרי אמא אמא כשנעורא) עד שבאת אליו ב). [סמ"ק סימן צ"ג]. א) ש"ע והוא כבן חמש שש. ב) כר"ל שם.
<h2>דף כח:</h2>
תנו רבנן כל ז' ימים עושה אדם סוכתו דירת קבע וביתו דירת עראי, היו לו כלים ומצעות נאין מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה ושונה בסוכה גירסא אבל כשהוא מעיין בסברא או בשמעתא מעיין חוץ לסוכה, מאני מיכליא) בר ממטללתא מאני משתיא במטללתא, אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה, וכמה עראי כדכריך בר בי רב ועייל לכלה וזהו פחותב) מביצה ופירותג) ד) אינן צריכין סוכה והרוצה להחמיר אפילו בפירות יחמיר ואין ישנים חוץ לסוכה אפי' עראי. ת"ר ירדו גשמים הרי זה נכנס לתוך ביתו מאימתי משתסרח המקפהה) פי' מקפה של גריסים שאינה ממהרת להתקלקל כ"כ כשאר המקפה ואם פסקו הגשמים בעוד שהוא אוכל ושותהו) גומר סעודתו בביתו ואם היה ישן בסוכה וירדו גשמים עד שנצטערז) נכנס לביתו, פסקו גשמים אין מחייבין אותו ליכנס עד שיעור ויעלה עמוד השחר. [סמ"ק סימן צ"ג]. א) ש"ע כגון קדרות וקערות לאחר אכילה. ב) ש"ע כביצה. ג) ש"ע אע"ג דקבע עלייהו וכן מי' ויין והמחמי' משובח. ד) דוקא פירות אבל דברי' אחרי' כגון דייס' ובשר וכיוצא בהן בעו סוכ' כדפירשו התוס' גבי אם השלים במיני תרגימא. ה) ש"ע אם אינו יכול לשער ישער אם ירדו כ"כ גשמים בביתו היה יוצא ג"כ מסוכתו. ו) פיר' ר' יהודה בכתב ידו דאף ע"ג דמותר לאכול חוץ לסוכ' משום גשמים מ"מ בליל ראשון צריך לאכול בסוכה דהא גמר לה ט"ו ט"ו מחג המצו' מה להלן ליל ראשון חובה מכאן ואילך רשות אף כאן ליל ראשון חוב' מכאן ואילך רשות וע"כ היינו אפילו ירדו גשמים דבלא ירדו גשמים מאי קאמר מכאן ואילך רשות והלא ביום טוב ראשון מיהא חובה לאכול בסוכה ביום משום י"ט דאף על גב דבחו' המוע' אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל פת כי אם פירו' מ"מ בי"ט צריך לאכו' פת מהאי טעמ' דאמרינן גבי יעלה ויבא דברכ' המזון בי"ט דאי לא אמ' מחזירי' אותו דלא סגי דלא אכיל פת משום כבוד י"ט. ואם כן אי הוה מיירי בלא גשמי' מאי איריא ליל ראשון אפי' ביום די"ט ראשון נמי כדפרישית אלא מיירי בודאי דירדו גשמים דהשת' הוי רשות אפי' י"ט ראשון שהרי יכול לאכול סעודת י"ט חוץ לסוכה ואפי' הכי קאמר דליל ראשון חובה. ועוד דומי' דמצה דהתם אי אפשר להפטר בשום ענין ממצה בליל ראשון. ומיהו בכזית פת בסוכה סגי דומיא דמצה אך צריך שיהא ודאי לילה ולא להקדים דומיא דמצה כדפירש ר"י מאורלינש פרק ערבי פסחי'. ז) ש"ע גשמים מועטים הוה צער לישן ויצא נכנע ואם אינו יוצא נקרא הדיוט.
<h2>דף לא.</h2>
סוכה גזולה או שאולהא) כשרה. [סמ"ק סימן צ"ג]. א) מיהו לכתחילה לא ישב אדם בסוכת חבירו שלא מדעתו וכ"ש אם דעתו לגזל ושאר חילוקי דין זה ע"ש.
<h2>דף מו.</h2>
ומברך בעשייתה שהחיינוא) ואין מברך לעשות סוכה כדמוכח בפרק החליל נכנס בסוכ' לאכול מברך לישב ואחר כך זמן בשביל היו' ובכל שעה שנכנס לאכולב) מברך לישב ואותה ברכה פוטרת שינה וטיול. בשמיני ספק שביעי יתובי יתבינןג) בין בלילה בין ביום ברוכי לא מברכינןד) אם אירע יום שמיני עצרת בשבת היה אוכל סעודה שלישית בסוכהה). [סמ"ק סימן צ"ג]. א) מיהו העול' נהגו שלא לומר שהחיינו בשעת עשייה כי סומכין על ההוא דקידוש מידי דהוי אלולב ואף על גב דלא דמי לגמרי. ואין מברכין לעשות סוכה וכו' ואף על גב דבירושלמי אומר דמברכין תלמוד שלנו חולק עליו והוא עיקר. ב) ואותם שמברכין לישב בסוכה ואין אוכלין שם רק יושבים שם שעה אחת טועים גמורים הם דתשבו כעין תדורו בעינן וקרוב אני לומר שמברכין ברכה לבטלה. ג) ש"ע סי' תרס"ו ומכניס בה קדרות וקערות כדי להזכיר שכבר נגמר מצותה. ד) וכן היה נוהג הר"מ ז"ל. ה) הר"מ ז"ל היה נוהג לברך לישב בסוכה קודם ברכת המוציא אפילו בסעודת חול שאין שותים קודם ברכת המוציא כדאיתא בסוכה פרק הישן נכנס לישב בסוכה מברך לישב בסוכה מיד שנכנס אבל הנכנס בה כדי לישן אין לו לברך לפי שאין קבע לשינה שפעמים שאדם סבור לישן ואינו ישן. ואומר ר"י ב"ר שמעון רוצה לומר דוקא בליל ראשון של סוכות יש לברך זמן לבסוף לפי שקאי אתרוייהו אעשית סוכה וי"ט. אבל בליל ב' צריך לומר זמן קודם סוכה לפי שזמן לא קאי אלא אי"ט אבל רבינו אליקים בר יואל ז"ל אומר שזה אינו שהרי בכל מקום אומר הספר יקנה"ז אף ע"פ שהזמן אינו כי אם בשביל קדוש ולא בשביל הבדלה. ועוד דאיתא פרק החליל הלכתא סוכה ואחר כך זמן אינו מחלק בין ליל ראשון לליל ב'. לכן נכון לומר לבסוף בין בליל ראשון בין בליל שני וכן היה נוהג הר"מ ז"ל. (ש"ע בליל י"ט שני אומר קידוש וזמן אחריו מיד ואח"כ ברכת סוכה) ועוד הר"ם ז"ל היה נוהג בליל מוצאי סוכות היה נכנס בסוכה כדי ליטול רשות ממנה והיה אומר י"ר מלפני אבינו שבשמים שנזכה לישב בשנה הבאה בסוכה העשויה מעור של לויתן.
